הגג מפסיק להיות שארית: כך הופך גג רגיל לנכס אקלימי

ארבע שכבות, גג אחד

בעולם התכנון מדברים על ארבע משפחות של גגות מועילים, ולכל אחת צבע:

• גג כחול משהה את מי הגשם על הגג ומשחרר אותם בקצב מבוקר, במקום להציף את הרחוב בשיא הסופה. גג כחול קולט 30-50 ליטר מים למ"ר באירוע גשם.
• גג ירוק מכניס צמחייה לעיר: צינון, מגוון ביולוגי, בידוד למבנה.
• גג אנרגטי מייצר חשמל עם פאנלים סולאריים, והרגולציה בישראל כבר דוחפת לשם: תוכניות גדולות נדרשות לבחון פוטנציאל ייצור ולתכנן אליו.
• גג פעיל מחזיר את הגג לאנשים: גינה קהילתית, חקלאות עירונית, מרחב שהייה.

והחדשות הטובות: לא צריך לבחור. גג משולב עושה כמה מהם יחד, והשילוב חזק יותר מסכום חלקיו.

הבעיה עם "פסיבי"

אז למה זה לא קורה בכל בניין? כי הפתרונות הקיימים לניהול נגר נבנו בתפיסה של המאה הקודמת. קידוחי החדרה, מאגרים תת-קרקעיים וגג כחול פסיבי כרוכים בעבודות משמעותיות, הם לא מסונכרנים זה עם זה, ואף אחד מהם לא מודד בזמן אמת כמה מים באמת נוהלו. וזה חסר קריטי, כי 20% מנזקי הטבע בעולם נגרמים מהצפות של מי גשם, והנזק הממוצע לאירוע במבנה תעשייתי או מסחרי מגיע ל-2 מיליון דולר. תשתית שאי אפשר למדוד היא תשתית שאי אפשר לנהל, לאכוף או לשפר.

הרגולציה כבר שם

מי שמגיש היום היתר בנייה מכיר את הדרישה ההידרולוגית בנספח הניקוז. גג כחול אקטיבי עונה עליה בלי לחפור מאגר בתת-הקרקע, מקנה 5.5 נקודות בתקן הבנייה הירוקה, ומספק לרשות בדיוק את מה שחסר לה: תיעוד. דוחות אירוע גשם עם נתוני אמת, התראות על חריגות, וייצוא מסודר לרשויות ולביטוח. והמדיניות העירונית שמתגבשת מסמנת יעדים ברורים: מבני מסחר ותעסוקה עם גג מעל 250 מ"ר, תוספות בנייה מעל 100 מ"ר, מבני ציבור חדשים ומשופצים, ומתחמי התחדשות עירונית. אם המבנה שלכם באחת הקטגוריות האלה, השאלה היא לא אם, אלא מתי.